פסק-דין בתיק ב"ל 30353-09-11

1.         התובעת, ילידת 1946, עובדת החל משנת 1998 כמטפלת בקשישים בבית אבות "נווה דור" שבקיבוץ עין דור. התובעת מטפלת בקשישים סיעודיים.

התובעת הגישה תביעה לבית הדין כנגד החלטת הנתבע שלא הכירה באירוע מיום 5.5.2011 כפגיעה בעבודה.

2.         לאחר שנשמעו עדויות בתיק, הוחלט ביום 15.3.2012 כי אכן היה אירוע בעבודת התובעת ביום 5.5.2011, עת נאלצה להחזיק בחוזקה מטופל קשיש, שהחליק מן הכיסא, כדי למנוע את נפילתו. כן הוחלט כי באשר לקשר הסיבתי בין מחלת התובעת ותקופת אי הכושר לבין התאונה, יש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

3.         מונה ד"ר יפה דיויד  (אורטופד) כמומחה מטעם בית הדין. ד"ר יפה קבע בחוות דעתו:

"לאור העובדה כי התובעת החלה סובלת מהקרנה לרגל שמאל בעקבות האירוע מתאריך 5.5.2011 ובירור הדמייתי הדגים בלט דיסק ולאור העובדה כי פריצת דיסק יכולה להיגרם עקב הרמת משאות מלווה כיפוף ותנועה סיבובית, פעולה אותה מבצעת התובעת בעבודתה מדי יום עם אירוע חריף ביום 5.5.2011, יש למצוא קשר סיבתי בין תלונות התובעת לבין שאירע בעבודה ולקבוע כי לאירוע השפעה מהותית על מצבה הרפואי".

4.         בהחלטה מיום 5.11.2012 קבעה אם בית הדין כי המומחה חרג מן העובדות שנקבעו ועל כן, יש למנות מומחה נוסף, ד"ר דוד אנג'ל.

ד"ר אנג'ל קבע בחוות דעתו:

"א.      התובעת סבלה בתקופה הנידונה מכאב גב תחתון שקרן לעכוז וירך שמאל וכן מדלקת בבורסה שליד הטרוכנטר שטופלה בזריקה מקומית (טרוכנטריק בורסיטיס). בבדיקת CT  של הגב נמצא בלט בדיסק 4-5 L .

ב.         לתובעת רישומים קודמים שמציינים כאב גב תחתון קודם לאירוע בשנים 94, 96, ו-2004. גם ההתקף הנוכחי החל קודם לאירוע. טיפול באטופאן לכאב גב ורגל שמאל החל כבר ב-1.5.2011.

על פי ההחלטה גם ברישום בחדר מיון יומיים אחרי האירוע רשום שהכאב הוא מזה 3 שבועות.

ג.         האירוע המתואר בהחלטה היה תפיסת מטופל שהחל ליפול, כשבמהלך הפעולה הורגשו כאבים עזים בגב וברגל שמאל. אירוע כזה מתאים בהחלט לגרום להחמרה במצב קודם.

הבורסיטיס אינה קשורה כלל לעבודתה. יש מקום להכיר באחריות האירוע בעבודה להחמרה במחלה שהחלה עוד לפניו".

בתשובה לשאלות הבהרה התייחס ד"ר אנג'ל לתקופת אי הכושר, כאשר לתובעת תעודות אי כושר ממועד האירוע - 5.5.11 עד ליום 31.10.11. ד"ר אנג'ל סבר בעניין זה כי:

"החלטה איזה חלק מתקופת אי כושר יש לשייך למצב קודם ואיזו להחמרה בתאונה אינה קלה והיא יכולה להתבסס על התמונה המשתקפת ברישומים ועל המחלה. הרישומים עד וכולל חודש יולי מציגים תמונה של כאבים ניכרים וטיפול מתאים. הרישומים מחודש אוגוסט ואחריו לקוניים ולא מציינים תלונות או ממצאים ניכרים. אני ממליץ להכיר בתרומת התאונה לאי הכושר רק בתקופה שעד 31.7.11".

5.         ב"כ הנתבע הודיע לבית הדין כי מסקנותיו של ד"ר אנג'ל מקובלות על הנתבע ועל כן בית הדין מתבקש לאמץ את האמור בחוות דעתו ולהכיר בקשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 5.5.11 לתקופת אי הכושר עד ליום 31.7.2011.

הודעה זו הועברה לתגובת ב"כ התובעת, שעמד על הטענה לפיה יש להכיר במלוא התקופה כמפורט בסיכומים המשלימים מיום 27.1.13.

6.         דיון ומסקנות :

לאחר הודעת ב"כ הנתבע לפיה אין מחלוקת באשר להתרחשות של תאונת עבודה מיום 5.5.11 אשר גרמה להחמרה במחלת התובעת ולאי כושר, המחלוקת מצטמצמת לתקופת אי כושר כתוצאה מאותו אירוע בעבודה.

ד"ר יפה לא התייחס באופן מפורש לשאלה באשר לסבירות תקופת אי הכושר על פי התעודות שהוגשו על ידי התובעת. ד"ר אנג'ל אכן התייחס (בתשובה לשאלת הבהרה) לנקודה זו וקבע כי תקופת אי כושר סבירה כתוצאה מההחמרה בעקבות האירוע היא עד 31.7.11. אין סיבה לסטות מקביעת המומחה, שהיא מנומקת, ולא נסתרה על ידי התובעת. יש לציין כי המומחה הסביר כי לתובעת מחלה קודמת - שאינה קשורה לתאונת העבודה, וזו גרמה להחמרה במצבה.